פוסט אחרון בהחלט על יפן. קצת על מה שראינו ולמדנו וקצת על מה שפספסנו
צילום: תמר גרינברג
הדברים הקטנים שעושים את ההבדל
ישנם כמה דברים מיוחדים שמאוד הרשימו אותי ביפן. ראשית, תשומת הלב לפרטים. למשל, במסעדת סושי אחת קיבלנו סלסלה קטנה שבתוכה אפשר להניח את התיק כך שלא יפריע. תשומת הלב לפרטים אפשר לראות בין השאר, כשמתארחים במלונות. תמיד היה איזה פרט קטן נוסף שעשה את האירוח בבית המלון לחוויה מיוחדת ושונה. כמעט בכל מקום אירוח מיד עם הגיענו התכבדנו בתה יפני וממתק.
במלון מסורתי אחד התבקשנו לבחור יוקטה (חלוק) וחגורה על פי טעמנו ועל הכרית חיכה לנו פתק שמברך אותנו בלילה טוב בצרוף חיה מאוריגמי. לפני שעזבנו את המלון קיבלנו מתנה גלויות מצוירות בסגנון יפני של אתרים שונים בעיר.
מלון מקסים בקנזאווה קיבל את פנינו דגל ישראל קטן שהונח בקבלה במיוחד לקראת בואנו
למלון הזה היה גם עיצוב מאוד מיוחד. ליד כל חדר היה ארון זכוכית מואר ובתוכו חפץ אומנות. בכל ארון חפץ שונה. זה נראה ממש כמו חנות תכשיטים.
האסתטיקה
כמו שכולם יודעים, היפנים מקדישים תשומת לב רבה לכל דבר שהם עושים ותשומת לב רבה ל”איך” שהדברים נראים. מיצו הסביר: היפנים מאמינים שלחיצוניות, יש חשיבות מאוד גדולה אפילו יותר מהתוכן. אריזת המתנה חשובה לא פחות ואולי אפילו יותר מהמתנה עצמה. חשוב גם המקום ממנו נקנתה המתנה. כלומר, מי שיקבל פרי (מלון לדוגמא) מהחנות הספציפית הזאת (שבה ביקרנו) יודע שהשולח השקיע הרבה מאוד כסף במתנה. פחות חשוב שהכסף הושקע במלון. בחנויות האוכל יש השקעה רבה בסידור האוכל ובאופן הצגתו לקונים. הכל מסודר עם המון תשומת לב. אפשר לראות למשל, שרימפסים קטנטנים שמסודרים אחד אחד בתוך תבנית, את הבשר היפני המפורסם מסודר בחבילות כל פרוסה בנפרד. המדריך שלנו מאוד התגאה בזה וסובב אותנו בכל הקומה העצומה של האוכל כדי שלא נפספס אף מחלקה.
מלון ב 200$ יש דבר כזה
כולם מכירים את הסיפורים על מלונים שעולים 200$. במו עינינו ראינו. אחד ליד השני מוצבים שני מלונים שנראו לנו בדיוק אותו הדבר אבל המחיר של כל אחד מהם היה שונה לגמרי. במבט יותר מעמיק ניתן היה לראות הבדל קטן במירקם הקליפה. “מצא את ההבדלים” בסגנון יפני. או בחשיבה יפנית – ההבדלים הקטנים הם שעושים את ההבדל באיכות, וכפועל יוצא מכך גם במחיר.
יפנים נגד סינים
עניין שעולה מאוד מהר בשיחות עם היפנים הוא יחסם לסינים. חיש מהר נחשפנו לתיעוב (שלא לומר שנאה) מצד היפנים כלפי הסינים. הנושא עלה כתגובה לשאלה מערבית טיפוסית: האם היפנים יודעים להבדיל בין אנשי המזרח מהמדינות השונות. התשובה באה תוך כדי הדגמה חיה מהשטח כיצד מזהים סינים. היפנים מייחסים לסינים התנהגות קולנית ולא מנומסת שמנוגדת לחלוטין להתנהגותם של היפנים שתמיד ידברו בשקט, יקפידו לעמוד לפי תור ולא להדחף תוך התחשבות מאוד גדולה באחר. שנית לסינים וליפנים השקפת עולם שונה בתכלית. היפנים שואפים לחדשנות שתקדם את האנושות (פה השווה המדריך בין היפנים ליהודים שגם הם לדעתו מקדמים את העולם) לעומתם הסינים עסוקים בהעתקה וחיקוי. אצל היפנים הדבר הכי חשוב הוא הדאגה לחברה והמחויבות אליה. הסינים ידאגו אך ורק לרווחתם האישית ולמשפחה הקרובה שלהם. המדריך שלנו הצהיר שאם יהיו שני מוצרים דומים אחד סיני והשני יפני, הוא יקנה את היפני גם אם הוא עולה יותר. פטריוטים גדולים כבר אמרנו? טורו (המדריך מקיוטו) נתן אבחנה משלו. ההבדל בין יפנית לסינית יבוא לידי ביטוי בקימונו. ברחבי יפן אפשר לראות הרבה נשים בקימונו המסורתי. טורו אמר שהסיניות לובשות קימונו מצועצע בצבעים חזקים וזוהרים ובד זול, לעומתן הקימונו של היפניות יהיה פחות צבעוני, נוטה למונוכרומטיות, בגווני פסטל רגועים ועשוי מבדים איכותיים. אז למדנו מאוד מהר, גם שאהבה גדולה לא שוררת בין יפנים לסינים. וגם איך להבדיל בין השניים. מה שהמדריכים שלנו לא הזכירו זה את ההיסטוריה העקובה מדם בין שני העמים. ואת פשעי המלחמה שביצעו היפנים בסין בתקופת מלחמת העולם השנייה. פשעי מלחמה מחרידים שכללו מעשי טבח, אונס נשים והפצצות אוויריות מאסיביות וחסרות הבחנה על ריכוזי אוכלוסייה. מלחמה שגבתה חייהם של כ-20(!) מיליון סינים (זאת לא טעות), רובם אזרחים, ושל כ-1.8 מיליון יפנים. ועל אף שהסינים מאוד אוהבים את יפן כיעד לטיוליהם, ומהווים חלק נכבד מהתיירים ביפן, אהבה גדולה לא שוררת בין שני עמים אלה.
דברים שראיתי ביפן
שעונים, שעונים ושוב שעונים. ברחובות, ברכבות, בבתי המלון ובכל מקום שניתן לעלות על הדעת. אי אפשר להימלט מהם. “דיוק” זה שם המשחק.
מתקנים לנעילת מטריות. עניין ממש לא ברור כי הרי אין סיכוי שמשהו יגנוב לך את המטרייה. בכל אופן מתקנים לנעילת מטרייה (ראו תמונה) ניתן למצוא במוזיאונים, מלונות וכד’. אנחנו אישית, לא הטרחנו את עצמנו לנעול אותן והשארנו את המנעול פתוח. לא הופתענו לגלות שלמטריות ביפן אין רגליים.
מתקן לנעילת מטריות
צילום: תמר גרינברג
דבקות במטרה. וידוי אישי קטן: יש לי “פטיש” לעטים וטושים מסוגים שונים. יפן הינה מעצמה בתחום. לפיכך ניצלתי את הנסיעה לרכישה של מוצרי אמנות שונים ובמיוחד טושים ועטים (כמובן שברבע ממחירם בארץ). מדובר במחיר מצחיק לכל פריט אבל בסיום החשבון הקופאית ספרה פעמיים(!) את כל מה שקניתי (מסתבר שהיו שם 50 פריטים) לראות שזה מתאים בדיוק למה שרשום בקופה.
שרותים. מה עוד לא נאמר על השרותים ביפן? כיף גדול להתיישב ולגלות אסלה מחוממת. לפעמים קצת מלחיץ להכנס לשרותים מהפחד שלא נדע איך להוריד את המים. ביום הראשון לחצנו בטעות על כפתור מצוקה...קצת מביך לראות יפנים מודאגים רצים לכיוונך.
שלמות. על פי היפנים היא נמצאת בחוסר הסימטריה דווקא. במרבית הבתים ביפן יהיה אגרטל פרחים שבתוכו פרח אחד (מקסימום שני פרחים ולא באותו גובה). היפנים מושפעים מהטבע וכתוצאה מכך רואים בחוסר סימטריה את השלמות. בניגוד לאנשי המערב שבשבילם שלמות נמצאת בסימטריה. ההעדפה ביפן היא לאי זוגיות. הילדים מקבלים ברכות במקדש בגילאי 3, 5, ו-7 ולא בגילאים זוגיים.
שלושה דברים חלמתי לראות ביפן: סומו, שוק הדגים בטוקיו ואת אי האמנות בנאושימה. את שלושת הדברים הללו לא הצלחתי לראות. בעת שהותנו ביפן התקיים חודש שלם של טורניר סומו באי שיקוקו בעוד אנחנו טיילנו באי הונשו. אל שוק הדגים הגענו בארבע וחצי בבוקר רק כדי לגלות שבגלל חג ההודיה השוק סגור. ועל אי האמנות נאלצנו לוותר הן מפאת מזג האוויר והן בגלל תכנון לקוי. אז אם בפוסט הראשון חיפשתי חלום חדש בפוסט אחרון הבנתי שאני כנראה אמשיך לחלום על יפן.