חצי יום מהנה בירושליים הבירה, המלצה על תערוכה כולל "טיפ" קטן ממני
למרות החום והעצלות, והדחף הראשוני לא לצאת מהבית, בכל זאת הצלחנו לגייס כוחות ואפילו את הבן שלנו (בן 11 +) ולעלות לירושלים ביום שישי לפני הצהריים. חוץ מביקור במוזיאון שום דבר לא תוכנן מראש.
תחנה ראשונה חנות הרמוני הותיקה בירושלים. מיד כשהגענו קיבל את פנינו רחוב מקושט ב"פריחת דובדבן" חלק מפסטיבל "רואים עולם" שהוא (מסתבר) חלק ממסורת בת 200 שנה שמקורה בברצלונה. במסגרת הפסטיבל קושטו רחובות ירושלים במייצגים תלויים ממדינות שונות. אנחנו "נחתנו" בול על "יפן".
חנות הרמוני מקסימה. בשבילי חנויות כאלו הן כמו מוזיאון. הופתעתי שגם הבן שלי התאהב בה!
בחנות כמה קומות והיא כוללת רהיטים, מוצרים לבית, מוצרי טיפוח, מחלקת ילדים ועוד. מומלץ בחום.
אוכל - בורקס במזנון מוסא (רחוב יפו מול הדואר המרכזי) רעיון מעולה כפי שיתברר בהמשך. הבורקס נוסד ב 1959 ונמכרים בו בורקסים מבצק פילו שמוסיפים להם "חיזוקים" כגון: ביצה, חריף, טחינה, מלפפונים חמוצים ועוד.
הופתעתי לראות ביום שישי לפני הצהריים את רחוב יפו בירושליים כמעט ריק מאדם (אם כי לא רחוק ממנו, במסעדת "קדוש" היה "מפוצץ"). מה שכן, שומעים הרבה מאוד אנגלית ברחובות ובחנויות.
על בטן מלאה העולם נראה אחרת ואפילו ביקור במוזיאון מתקבל באהבה.
אולאפור אליסון, והיתה הקשת, 2010
צילום: תמר גרינברג
במוזיאן ישראל בחרנו לראות שתי תערוכות: "פיקסו יוצא מהקווים" ואת התערוכה הרטרוספקטיבית "סיד וזפת" של האמנית אפרת נתן.
פיקאסו, דיוקן אישה, 1907
צילום: תמר גרינברג
פיקאסו, נערה עם מנדולינה 1910
צילום: תמר גרינברג
אפרת נתן, פניקס, 2007 עבודת וידיאו
צילום: תמר גרינברג
אפרת נתן, נוקטורנו, 2005 מיצב המיטה
צילום: תמר גרינברג
אפרת נתן, מיטה הפוכה מתוך מיצב "שינה ללא חלומות", 1992
צילום: תמר גרינברג
"טיפ" חשוב לגבי ביקורים במוזיאונים - למדתי שכדאי לבוא למוזיאון ממוקדים שזה אומר לבחור (מראש) תערוכה אחת מקסימום שתיים שמעניינות אותנו וללכת אך ורק אליהן. אני עושה את זה גם כשאני הולכת לבד ועל אחת כמה וכמה כשאני הולכת עם בני משפחתי. הדבר נכון במיוחד במוזיאונים גדולים, אחרת זה בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". מעייף ומייאש.
אם אתם בחו"ל הרבה פעמים הכניסה למוזיאונים לא עולה כסף ואפשר להכנס רק לחדרים שמעניינים אותכם.
לדוגמא, בנשיונל גאלרי בלונדון לקחתי את הבן שלי רק לחדרים של האימפרסיוניסטים. הינו שם בערך רבע שעה - עשרים דקות והבן שלי מאוד נהנה. בשנים האחרונות המוזיאונים עושים מאמצים רבים כדי להתקרב לקהל הצופים ולהביא אותו לתערוכות.
המוזיאון כ"מגדל שן" מוסד מרוחק ואלטיסטי כבר עובר מן העולם וישנה הבנה שהמוזיאון צריך צופים.
אחד השינויים שאפשר לראות הוא בטקסטים שמלווים את התערוכות שהם קצרים בדרך כלל וכתובים בשפה מובנת. בתערוכת פיקאסו לדוגמה, הרבה מההסברים ליד התמונות התייחסו לנשים בחייו של הצייר שליחסים עמן היתה השפעה רבה מאוד על יצירתו. דרך הסיפורים ניתן ללמוד רבות על אופיו של האמן ובמיוחד במקרה של פיקאסו שחייו הסוערים מספקים סיפורים העולים על כל דמיון.
הסיפורים הצליחו לרתק גם את הבן שלנו והעשירו את חווית הצפייה בעבודות.
התערוכה גדולה ויש בה תמונות שהושאלו ממוזיאונים שונים בעולם (מומה בניו יורק, מוזיאון פיקאסו בפריז, אוספים פרטיים וכו').
ועוד משהו קטן, במוזיאון ישראל מותר לצלם!
* שימו לב לשעות הפתיחה בקיץ וכן למועדים שבהם ילדים נכנסים בחינם. בנוסף יש אפשרות ל 1+1 בלאומי card.
המלצה על יום כיף בתל אביב
אשמח לשמוע המלצות נוספות על מקומות מעניינים בירושליים וגם לדעת האם נעזרתם ב"טיפ" על ביקור במוזיאון.
אם אהבתם מוזמנים להרשם לאתר שלי בקישור למטה.