ביום שבו נסגרו המסעדות ובתי הקפה
רק לפני שבוע עשרה ימים היה לנו דיון בבית על מה לא נהיה מוכנים לוותר אף פעם במקרה של הידוק חגורה.
אני אמרתי שעל ישיבה בבית קפה. לצורך העברת המסר החד משמעי הזה נדרשתי להתלות באילן גבוה ממש: התוכנית של אופרה ווינפרי. תוכנית שכאשר שודרה בארץ לפני כ- 15 שנה עקבתי אחריה בשקיקה.
באחת מהתוכניות התארחה יועצת כלכלית (לבנה) שהיתה אמורה להכין תוכנית הבראה כלכלית למשפחה אפרו אמריקאית. הגיעה היועצת וכמנהגם של יועצים, התחילה לפשפש בכל החשבונות כדי לראות לאן נוזלים הכספים.
בין רגע הסתבר, שכמה מאות דולרים בחודש, הולכים שומו שמיים על מספרה.
היועצת, אמרה לבעלת הבית שעליה לחדול מביקורים במספרה. נעמדה האחרונה על רגליה ואמרה: יועצת לבנה לא יכולה להבין מה חשיבותה של מספרה בחייה של אישה שחורה. אין סיכוי שבעולם שאני אוריד את סעיף המספרה מהתקציב שלי.
מן הידועות היא (והקומיקאי השחור כריס רוק אפילו עשה על זה סרט בשם שיער טוב), שלנשים שחורות יש אישיו רציני לגבי השיער המקרוזל שהוא גם קשה מאוד לטיפול. יש להן מספרות המתמחות בסוג שיער זה, תכשירים מיוחדים והרבה מאוד מזמנן מוקדש להתעסקות בתחזוקת השיער.
והנה, לא עבר יום מאז שהצהרתי שחיי אינם חיים בלי בית קפה, התרגש עלינו וירוס הקורונה ימח שמו, ובין יום נסגרו כל המסעדות ובתי הקפה.
למזלי בורכתי בשתי תכונות מצוינות: סתגלנות ותושייה. בעזרתן שיניתי תוך שנייה מוד במוח ואמרתי לעצמי: "אם אין אני לי - מי לי". אין דבר שמעורר אותי לפעולה, כמו המשפט הזה שמלווה אותי עוד מילדות.
הייתי בכתה ג' או ד', גרתי במושב בדרום הארץ והיה לי חלום אחד: סנדלי אצבע.
עכשיו, מה עושה ילדה קטנה שנכנס לה בז'יק (ככה קרא לזה סבא שלי ז"ל) לראש? מבקשת מאמא שתקנה לה.
מה עושה ילדה שהאג'נדה שלה ושל אמא שלה לא מתואמת? עולה על אוטובוס, יורדת אחרי 3 תחנות, נכנסת לחנות, בוחרת את הסנדלים, משכנעת את המוכר שאמא שלה תבוא מחר לשלם עליהם וחוזרת הביתה עם זוג סנדלי אצבע (ברור שאמא שלי הלכה לשלם למחרת).
חזרה לשנות ה-50
מה שהביא אותי להתחיל את כל עניין האפייה והבישול שמעסיק אותי בשבוע האחרון הוא הלחם.
לא הספקתי לקנות לחם. לא יודעת למה נכנסתי ללחץ דוקא ממחסור בלחם. אולי משהו ב- D.N.A היהודי.
ביום הראשון לסגירה עדיין פיעם בי רצון עז לפרגן לארקפה שנפתח לא מזמן ליד ביתי.
מזה שנים אני מחפשת לעצמי בית קפה שכונתי שבו יכירו אותי וידעו איך אני שותה את הקפה שלי.
והנה, דוקא כשמנהל המשמרת, צעיר בשנות ה-30 התחיל לפנות אלי ב: "שלום אמא של בר רפאלי", בכל פעם שפקדתי את המקום ובדיוק כשנדמה היה שהחלום שלי עומד להתגשם, נטרפו הקלפים ובית הקפה עבר למתכונת של TAKE A WAY.
תבינו אם כך מדוע הוצפתי חמלה ומהרתי לעבור ולקנות שם לחם כוסמין ב-26 ש"ח תבין ותקילין מיד עם בוא הבשורה המרה על סגירת בתי הקפה.
יום נוסף עבר, והבנתי שעם כל רצוני לתמוך בבית הקפה המצב הכלכלי החדש עומד לפגוע לא רק בבית הקפה אלא גם בי באופן אישי. הבנתי שלשלם 26 ש"ח על ככר לחם זה לא הגיוני וגם לא מוסרי. אשר על כן
החלטתי לגייס את אותה תושייה שבה אני מתגאה תמיד, לשנס מותניים ולצלול לעולם האפיה והשמרים.
וזאת לדעת: יש לי פוביה משמרים.
עולם שלם של אפשרויות, וריחות נמנע ממני עד כה בגלל אותה פוביה. אבל אני רציתי לחם. מה זה רציתי? היתי בשגעת. עם זאת כולנו יודעים ששינוי לא מתרחש ביום אחד, ומכיוון שעדיין היה לי לחם כוסמין קנוי, החלטתי לדחות קצת את עניין האפיה ולהתחיל עם התחום החזק שלי - בישול.
ברגע שהבנתי שאין מסעדות ובתי קפה בקרוב, החלטתי להכניס את המסעדה הביתה ולנסות לעשות מאכלים שמעולם לא העלתי על דעתי לעשות לבד.
המאכל הראשון היה ארנצ'יני. הן כמחווה לאיטליה והן כי זה מאכל אהוב על כולנו.
ארנצ'יני זאת מנה מתסכלת באופן קבוע: אף פעם לא שבעים ממנה, כשמזמינים אותה במסעדה מקבלים 3 כדורים גג, היא יקרה ואף אחד לא מוכן לתת לטעום ממנה. לכן החלטתי לפנק את הבן שלי ביום הראשון לסגר עם כדורי ארנצ'יני בכמות בלתי מוגבלת.
אחרי שחילקנו לשכנים והקפאנו חצי (לא יודעת אם זה יצא טוב אחרי הפשרה אעדכן בהמשך) עוד נשארו לנו מלא כדורים במקרר.
מסקנות - 1. ארנצ'יני שהיה במקרר מתפורר בטיגון.
2. אני מילאתי את הכדורים בגבינת פקורינו ופרמזן
אם אין בית קפה נעשה בית קפה בבית. מכונת אספרסו יש לנו עכשיו חייבים איזה מאפה קטן ליד.
התחלתי בקטנה עם מאפינס. ההכנה שלו קלה כי מערבבים את כל החומרים ביחד.
מאפינס בוקר טבעוני: פירות יער ושיבולת שועל
מסקנה: אם אתם רוצים שיצא טעים תעשו עם קמח לבן.
אם אתם רוצים בריא וטעים עדיף לערבב חצי קמח כוסמין וחצי קמח לבן.
אם רוצים רק בריא...תאלצו להתפשר על הטעם ותעשו לפי מה שכתוב במתכון.
במקום ארוחה בקיסו - המסעדה האהובה על הבן שלי:
לחמניות באו - לחמניות מאודות שכיף להכין. נשמרות לא רע בהקפאה.
כל פעם שנשארות שאריות מחמין או מצלי תוציאו שתיים מהמקפיא ויש ארוחת צהריים מעולה.
אני אוהבת למרוח בפנים אריסה וספייסי מיונז.
מתכון ללחמניות באו:
ל-16 יחידות:
500 גר' קמח לבן
12 גר' שמרים יבשים
100 גר' סוכר לבן
280 מ"ל מים פושרים
15 מ"ל שמן קנולה
5 ג,ר מלח
1/2 כפית סודה לשתיה
10 ג"ר אבקת אפיה
לחם
זה הרגע הנה באה השעה, ונגמר הלחם של הביוקר.
לדעתי, אחד מהבלוגים הישראלים הכי טובים לאפיה. מתכונים מצויינים, צילומים ה ו ר ס י ם. מושלם לא פחות.
את הלחם הזה עשיתי כבר פעמיים. בפעם הראשונה הוספתי לו עגבניות מיובשות ובפעם השניה חמוציות ואגוזי מלך.
מסקנה - כדי שיווצר על הלחם קרום קריספי יש ללטף את הככרות בידיים לחות לפני שמכניסים אותן לתנור.
זה לא כתוב במתכון אבל קראתי את זה במקום אחר ואמצתי את הרעיון כשאפיתי את הלחם בפעם השנייה ואכן זה שדרג את הלחם בכמה רמות.
אחרי כל הפחמימות הריקות היה לי צורך באוכל בריאותי. הכנתי סלט חסה. השוס פה הוא ברוטב.
רוטב ויניגרט הכי טעים שיש:
1/2 כוס שמן זית
5-6 כפיות דבש
1/4 כוס בלסמי
1 כף חרדל
1/4 כוס מים
4-5 שיני שום
מבשלים כמה שניות
הכמות פה מאוד גדולה,
אני עושה חצי ממנה בדרך כלל.
חלות
יום שישי הגיע והוא בא בדיוק בזמן
מאז שעברנו לשכונה הנוכחית בדיוק לפני שלוש שנים נהגנו להגיע בקביעות לבני ברק כדי לקנות חלות ויז'ניץ ששמן יצא למרחוק.
להתחרות בחלות ויז'ניץ זה לא מעשי אבל, החלטתי לנסות לראשונה בחיי לנסות לייצר אלטרנטיבה ביתית סבירה
לחלות המיתולוגיות והאהובות.
קצת קשה להמליץ על מתכון אחד לחלה מכיוון שבפעמיים שבהן עשיתי חלות שילבתי בין כמה מתכונים.
בפעם הראשונה עשיתי מתכון הכולל ביצים והיום עשיתי חלות ללא ביצים. החלה עם הביצים נשארה טרייה גם כעבור יומיים - שלושה ועשינו איתה טוסטים מעולים. לטעמי החלה ללא הביצים יותר טעימה אבל לא בטוח שיש לזה קשר לביצים אלא לעובדה ששיניתי מעט את כמות הסוכר.
מסקנה - אני פיזרתי על החלה בנוסף לשומשום לבן ושחור גם גרגרי מלח אטלנטי ומעט סוכר.
חלה עם ביצים - ארז קומרובסקי
אני הוספתי למתכון קצת יותר סוכר וכף דבש.
עוגיות ממכרות לכן צריך לחשוב טוב מראש אם כדאי להתחיל איתן. התערובת יוצאת מפוררת לגמרי.
חשבתי שזה בגלל שהשתמשתי בטחינה גולמית משומשום מלא. היתי בטוחה שלא יצאו עוגיות אבל באפיה הכל הסתדר.
שבת - פנקייק יוגורט
ממליצה מאוד. יותר טעים מפנקיק על בסיס חלב.
פיתות -
ממשיכים באתגר. מי חשב אי פעם לעשות פיתה בבית? אני בטוח שלא. אבל אז נתקלתי במתכון לפיתות שהעלתה לפייסבוק אורית מצא שגב בעלת הבלוג המקסים היפנית הקטנה וזה נתן לי רעיון לעשות פלאפל ביתי.
אני לא ממש אוהבת פלאפל אבל הבן שלי כן. אמרתי לעצמי נפתיע אותו כי איפה יש סיכוי לאכול פלאפל בזמן הקרוב.
אז ככה: פיתות אכן היו אבל פלאפל לא.
מתכון ל - 10 פיתות:
350 גרם קמח לבן
150 גרם קמח מלא
1כפית מלח
1 כפית סוכר
3/4 כף שמרים יבשים
1/2 1 כפות שמן זית (או אחר)
1/2 1 כוסות מים.
הערה: למי שאין קמח מלא אפשר 500 גרם קמח לבן ואז מורידים את המים לכוס ורבע
אופן הכנה:
בקערת מיקסר שמים את הקמח, מוסיפים מלח ומערבבים עם כף. אחר כך מוסיפים את הסוכר והשמרים ומערבבים עם הקמח בכף. מוסיפים שמן ומים ולשים עם קרס הלישה 10 דקות במהירות איטית עד שהבצק נפרד מהדפנות של הקערה. הבצק אמור להיות דביק. אחרי הלישה מפזרים מעט קמח על הקערה, מכסים בניילון נצמד ומשאירים לתפיחה בין שעה לשעה וחצי (תלוי במזג האוויר). אחרי שהבצק תפח מוציאים אותו עם מרית מקומחת למשטח מקומח. מקמחים גם את הידיים ולשים מעט רק להוצאת אויר מהבצק. מחלקים את הבצק ל10 כדורים. מרדדים את הכדורים לעלים בקוטר 15 ס"מ ומניחים אותם בתבניות מכוסות בנייר אפיה. מכסים לעוד 15 דקות של תפיחה. מחממים בינתיים תנור ל250 מעלות ואופים 6 דקות.
מוציאים את הפיתות לתוך מגבת ומכסים אותן היטב. זה מבטיח שהן תצאנה רכות ולא תתקשנה אחרי האפייה!
מסקנה: במקום לאפות בתנור ממליצה לכם על אידוי של הפיתות. אני אידתי אותן בכלי אידוי מבמבוק בדיוק כמו שמאדים לחמניות באו (בערך רבע שעה אבל זה עניין של ניסוי ותהייה). הפיתות יוצאות פחות יבשות ונשמרות טריות לאורך זמן.
טיפ לחימום פיתות מההקפאה: לאדות אותן במים חמים
פלאפל
בכל המתכונים לפאלפל היה כתוב שצריך לעשות אותו מגרגרי חומוס יבש שהושרו 12-18 שעות במים.
מעולם לא קניתי חומוס יבש אבל תמיד יש לי במקפיא שקית גרגרי חומוס של סנפרוסט. וכפי שהבנתם כבר כשנכנס לי הבז'יק אין לי יכולת לדחיית סיפוקים. לכן מיהרתי לאינטרנט ומיד הסתבר לי שברחבי הרשת מסתובבים כמה מתכונים מטעים לפלאפל עם חומוס קפוא. מה חבל שיש אנשים שמפרסמים מתכונים שגויים שגורמים למפח נפש ובזבוז.
לא ניתן לטגן כדורי פלאפל מחומוס קפוא, בגלל שהגרעינים כבר מבושלים וזה גורם לכך שהפלאפל מתפרק בטיגון.
בצער רב נאלצתי להשליך לפח את כל תערובת הפלאפל. קשה לתאר את תחושת ההשפלה. שונאת שלא מצליח לי!
בכל אופן לא התייאשתי וכעבור יומיים ניסיתי שוב. הפעם בלי קיצורי דרך.
טיפ: אני הוספתי לתערובת גם כף טחינה גולמית.
מסקנה:
פלאפל עושים רק מחומוס יבש שהושרה למשך 12 שעות לפחות ולא מנסים לעשות קיצורי דרך עם חומוס סנפורסט.
חומוס ביתי
איך אפשר לאכול פלאפל בלי חומוס? הפעם נערכתי מראש והשריתי גרגרי חומוס יבש למשך 18 שעות.
ההכנה ממש פשוטה ומשתי כוסות של חומוס יבש יוצא כ-ק"ג של חומוס. שוב נאלצנו לחלק לשכנים כי חומוס ביתי ללא חומרים משמרים לא יחזיק מעמד הרבה זמן.
עוגה בחושה
קצת חורגת מהאתגר כיוון שעוגות בחושות אני עושה בבית כבר הרבה זמן. האמת, שהמדיניות החדשה שהחלתי על הלחמים עם פרוץ הקורונה, תקפה כבר הרבה זמן לגבי עוגות בחושות. יש גבול למידת העצלנות. אפילו אני, שעד כה התקשיתי להתחבר לאפייה לא קונה עוגות בחושות הביתה.
אם צריך לבחור עוגה בחושה אחת לכו על זאת:
עוגת תפוזים, מתכון שקיבלתי לפני שנים מחברה ואחרי שהעליתי אותו לפייסבוק כתבו לי באחת התגובות שהוא של חנה שאולוב.
את העוגה שבצילום עשיתי עם מיץ מתפוזי דם והוספתי לתערובת גם את ה"פולפה" (הבשר של הפרי. כל מה שנשאר על המסננת אחרי שסוחטים את הפרי בלי הגרעינים כמובן)
החומרים (לשתי תבניות אינגליש קייק מאורכות):
4 ביצים
1/4 1 כוס סוכר
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים (אפשר מיץ קנוי)
קליפה מגוררת
1 כף תמצית וניל
2.5 כוסות קמח תופח
מערבבים את כל החומרים הרטובים ובסוף מוסיפים את הקמח (אני תמיד מנפה אותו לפני)
הכי חשוב לערבב ממש מעט (!)
אופים בחום של 160 35-40 דק'
טיפ: 1. משהי כתבה לי בתגובות שהיא עושה את העוגה עם שמן זית. לא ניסיתי.
2. אם רוצים עוגה בחושה אורירית הכי חשוב להקפיד על ערבוב קצר מאוד של התערובת אחרי שמוסיפים את הקמח. מפסיקים לערבב ברגע שרואים שהקמח נטמע בתערובת.
חטיפי אנרגיה ללא אפייה - ממש טעימים ולא פחות חשוב מאוד קלים לעשייה.
טיפ: 1. תעשו לעצמכם טובה ותורידו קצת את מינון הסוכר.
2. במקום פצפוצי אורז שמתי קורנפלקס מפורר באותה כמות.
לחם ללא לישה
מצד אחד מאוד קל להכין , מצד שני הוא לא מאפשר ספונטניות כי צריך להתפיח אותו 12-18 שעות לפני האפיה, שנעשית בסיר ברזל שחומם מראש.
משהתעמקתי מעט יותר בענייני לחם מצאתי מתכונים ללחם דומה ללא צורך בהתפחה ארוכה.
מרשמלו ביתי
מצב קיצוני גורם למעשים קיצונים. כבר המון זמן שרציתי לעשות מרשמלו בבית. שנים שאני קוראת על ההבדל הגדול בין המוצר הביתי לבין זה התעשייתי שאנחנו רגילים לקנות בסופר. הכנת מרשמלו ביתי התלבשה בול על הפרויקט שתעדתי פה. מה חבל שאני נאלצת לסיים את הפוסט דוקא במסקנה שאינה תומכת בהנחת היסוד אליה יצאתי למחקר מלכתחילה. נכון שכמעט הכל אפשר לעשות לבד בבית וזה גם משתלם כלכלית ולי אישית גרם להמון סיפוק. אבל חייבים לומר את האמת, מרשמלו ביתי הוא הדבר הכי מיותר שעשיתי עד כה (שלא לומר הכי מיותר שעשיתי אי פעם😉).
אמרו חכמים: "אין רע בלי טוב", ובדבר אחד אין ספק: המרשמלו פוטוגני להפליא ומצטלם נהדר, וזה שלי אפילו זכה להופיע בסטורי של עוגיו.נט באינסטגרם.
Comentarios