שני טיולים קצרים בתל אביב: פארק המסילה ומתחם אסותא החדש
ממתחם נגה לפארק המסילה
אני כותבת את הפוסט בתחילתו של הסגר השלישי. בסגר הראשון היתי עדיין מלאת מרץ ואופטימיות הרגשתי ש"העולם ישר איתי קו" אחרי הרבה שנים שבהן הרגשתי "אאוטסיידרית".
נתקפתי כמו הרבה אחרים (מסתבר שבכל זאת אני כמו כולם) בבולמוס של בישול ואפיה. אתגרתי את עצמי ועשיתי דברים שאף פעם לא עשיתי ואף התחלתי לעבוד עם הפחד הגדול שלי "בצק שמרים". אחרי שבישלתי / אפיתי נהגתי לצלם את המאכלים ולהעלות לפייסבוק.
עניין זה של בישול ובמיוחד הצילום גזל ממני שעות ארוכות והימים עברו ביעף.
את כל הפרויקט תיעדתי בפוסט "קורונה בחזרה לשורשים".
הסגר השני מצא אותי עובדת במשרה מלאה בעבודה חיונית ככה שלא הרגשתי אותו כלל כי כל יום יצאתי מהבית מוקדם וחזרתי מאוחר.
עכשיו הגיע הסגר השלישי ואיתו יש לי בעיה גדולה. מעבר לעובדה שתש כוחי מהקורונה, הבעיה האמיתית שלי היא אובדן האמון במערכות השלטון. אמנם, חוסר אמון במערכות השלטון (במיוחד בממשלה ואם לדייק עוד יותר במיוחד בעומד בראשה) מלווה אותי כבר שנים ארוכות אולם הוא עלה מדרגה במשבר הקורונה בו נשברו שיאי ציניות וזלזול שלא נראו כמותם. התחושה שסוגרים אותנו בבתים קשה ומדכאת במיוחד כשזה קורה בגלל סיבות לא ענייניות.
ביום רביעי, יום לפני הסגר השלישי, הציעה לי חברתי ציפי לוין מהבלוג "מה יש לך גברת לוין" לעשות טיול פרידה מהחופש בעיר האהובה על שתינו תל אביב.
אם ציפי מציעה אני באה כי אין כמו לטייל עם ציפי בתל אביב. כל פעם היא מפתיעה אותי מחדש עם מקומות חדשים. בנוסף, אנחנו "באותו ראש" ותמיד כיף לנו ביחד.
הטיול הרגלי התחיל בחניון התחנה שם השארנו את הרכבים.
תחנה ראשונה - קפליקס ממש ליד מתחם נגה ביפו. זאת לדעת, קפליקס זה הקפה הקבוע של ציפי שאמנם גרה בכלל בנאות אפקה אבל בכל יום שישי מתחילה שם את הבוקר.
אחרי שסיימנו לשתות את הקפה על ספסל בשדירה כיאה לימי קורונה אלה, שוטטנו באיזור שנושק למתחם נגה שיש בו הרבה ציורי קיר והרבה חנויות קטנות ומיוחדות שלא כולן היו פתוחות. חנות רייחנית לנרות, חנות של האמן אמנון ליפקין ש"מצייר" עם מכונת תפירה.
מתחם נגה ביפו
כשמיצינו את מתחם נגה החלטנו לחזור לכיון נוה צדק על מנת ללכת ב"פארק המסילה". המקטע הראשון של הפארק נפתח בתחילת אוקטובר 2020 ואורכו כ-450 מטר.
מתחת לרגליהם של ההולכים ורוכבי האופניים יעבור, ביום מן הימים, הקו האדום.
לכשיושלם, יתחיל הפארק ברחוב נחלת בנימין במזרח ויגיע עד רחוב קויפמן ומתחם התחנה במערב. בינתיים, שני הקצוות עדיין חסומים בגלל עבודות הרכבת הקלה, והכניסה המרכזית לפארק מתאפשרת מהרחובות אליפלט ופינס. בסך הכל אורכו הכולל של הפארק יהיה 1.3 קילומטרים והוא יוסיף שטחים פתוחים וירוקים עבור תושבי יפו, המושבה האמריקאית ושכונת פלורנטין.
נוה צדק
כדי להגיע לפארק המסילה נכנסנו לשכונת נוה צדק שכיף להסתובב בה כשאין מכוניות.
פארק המסילה
הטיילת של הפארק מקסימה ובגלל הקורונה לא היו הרבה אנשים.
כרגע מסתיימת הטיילת בבית רומנו אז נכנסנו למתחם שיש בו חוץ מחנויות בגדים גם בית כנסת מאולתר.
שוק לוינסקי
משם המשכנו לשוק לוינסקי כדי לקנות משהו לאכול.
ברחוב צדדי שוכנת פיצה לילה עליה שמענו המלצות רבות.
ממול לפיצה לילה יש סניף נוסף של קפליקס מתחילת הטיול. הזמנו פיצה וסלט. ההמלצה - תתמקדו בפיצות.
חזרנו עם הפיצה לפארק המסילה למצוא ספסל כדי לאכול. בסיום האכילה התחלנו להתכנס לכיוון האוטו.
חוף צ'ארלס קלור
לפני סיום, היינו חיבות לשאוף את הים. מי יודע מתי נוכל לשוב לראותו. הגענו לקראת שקיעה בשעה הכי טובה לצילום.
האדם הוא יצור סתגלן זאת כולנו יודעים, ועל אף העובדה שאני אישית מנסה להאחז בכוח ב"נורמליות" של טרום קורונה היה לי עצוב. מקומות האוכל פתוחים להזמנת Take a way, מסביב אנשים יושבים על המדרכות, על ספסלים ובכל מקום שבו ניתן לשתות ולאכול. בשבילי כל עוד יש בתי קפה ומסעדות אני בסדר. כשחיכינו לפיצה אמרתי לציפי שזה מסוג הימים שאזכור לתמיד. המחשבה שלמחרת נכנסים לסגר הכניסה אותי לסוג של מועקה ואבל.
לכתוב פוסטים על טיולים בזמן הסגר עוזר לי לשמור על התקווה לימים טובים יותר. מקווה שגם הקריאה עושה פעולה דומה.
ממתחם אסותא לדיזינגוף
עוד לפני הטיול הזה, עשינו ציפי ואני טיול במתחם אסותא החדש לראות איך גרים העשירים. משם המשכנו לרחוב דיזינגוף. לא היתי ברחוב הזה כבר המון זמן ולכן היה מאוד נחמד לטייל שם ביום שמשי ונעים.
מתחם אסותא
אסותא באוהאוס וילג' מתחם מגורים שנבנה במקום בו שכן בית חולים אסותא הישן שנסגר בשנת 2009. המתחם כולל את מבני הבאוהאוס אשר היו חלק מבית חולים אסותא הישן ומגדל בן 26 קומות שבנייתו הסתיימה ב-2018.
המקום שווה ביקור. אהבתי מאוד את עבודת השימור שנעשתה במקום.
רחוב דיזינגוף
הרחוב בה' הידיעה של ימי נעורי הרחוקים, והיום מהרחובות "הפחות מקובלים" להרגשתי, ועדיין כיף "להזדנגף".
תחנה ראשונה Origem coffee שוב המלצה של ציפי.
בית הקפה נפתח במאי 2017 על ידי עולים מברזיל שקולים בעצמם את הקפה שהם מיבאים מברזיל. לצד הקפה אפשר למצוא גם בייגל מניו יורק, מגוון ממתקים ושני פינוקים ברזילאים מפורסמים: pão de queijo ו- brigadeiro.
המשכנו לחנות העודפים של נעלי שופרא שנמצאת בדיזינגוף 124. שווה!
נכנסנו לחנות התה המקסימה פַּלֶה דֶּה תֵּה שהזכירה לי את החנות הכי יפה שראיתי מעודי שבמקרה היתה גם היא חנות תה. ההבדל הוא שהחנות בדיזינגוף יקרה בטרוף לעומת מחירי התה ביפן שהם ברובם נסבלים בהרבה. אישית אני לא איש של תה ככה שלא עמד בפני שום פיתוי לרכישה כלשהיא. למעוניינים ניתן לטעום ממגוון התה הנמכר בחנות.
משם לפה הבטן התחילה לקרקר שמנו פעמינו לסוף דיזינגוף ל Fika המאפייה השבדית הראשונה (לא יודעת מה זה אומר).
אישית, לא מצאתי שם משהו לטעמי (מעולם לא קרה לי דבר כזה במאפייה), אבל אין זה אומר דבר על טיב המקום כי הבנתי שהמאפים והלחמים משובחים גם אם יקרים לטעמי.
ממש ליד Fika הזדמנה לנו המבורגריה בשם Fat Caw. מהצצה בגוגל (כאלה אנחנו, לא לוקחות סיכונים כשזה נוגע לטיב האוכל), ראינו שהיא שייכת לטום אביב ושהיא קיבלה ביקורות טובות. ההזמנה נעשית באופן עצמאי על מסך אוטומטי בכניסה למסעדה והאוכל מסופק כעבור מספר דקות.
סיימנו את הטיול עם קרוב לעשרת אלפים צעדים מה שאומר שיכולתי לותר על ריצה באותו יום.
מקווה שהצלחתי להנעים מעט מזמנכם בימים מאתגרים אלה.
הפוסט הזה מצטרף לשני פוסטים קודמים שכתבתי על תל אביב מלך הרחובות וחופשת בית.
מוזמנים כתמיד לכתוב תגובה וכמובן להרשם לבלוג אם עדיין לא עשיתם זאת.
Комментарии